וארא


וארא

פרשת וארא


לאחר שמשה מתלונן לה' על המשך העומס על בני ישראל, ה' מוכיח אותו ומבקש ממנו למסור מסר לבני ישראל.

משה חוזר לעם והפעם נתקל מעט באטימות: "וידבר משה כן על בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".

זה לא שלא האמינו במשה, חס ושלום, אלא שמעומס העבודה, פשוט לא הטו אוזן ולא הקשיבו, טרדות היום והמצב בו היו שקועים, גרם להם להיות כבויים ואדישים, נכנסה בהם הקרירות של העבדות, למרות וחרף האמת שמשה ואהרון הציגו ולמרות שכולם הבינו שאכן אלו המושיעים של עם ישראל.


פרשתנו ממשיכה ועוסקת בתחילת המכות על מצרים ועל פרעה.

את שלושת המכות הראשונות (דם, צפרדע וכינים) שהיו צריכות להתחיל בפעולה של הכאת היאור (הדם והצפרדע) והכאת האדמה (במכת הכינים), אנו מוצאים שה' מצווה את משה לומר לאהרון שהוא יבצע את הפעולות להתחלת המכות.

ובשאר המכות בפרשתנו (ערוב, דבר, שחין וארבה) וגם בהמשך, מבצע משה בעצמו.

נשאלת השאלה מדוע אהרון ביצע ולא משה את שלוש המכות הראשונות?

המענה אותו מספרת האגדה והמפרשים הוא:

שמשה לא רצה להיות כפוי טובה!

כפוי טובה אפילו לדומם, לנהר ולאדמה.

מי היאור הצילו את משה כשהיה עוד בתיבה ולא הטביעו אותו.

האדמה הסתירה את הסוד של משה כאשר קבר את המצרי שמשה היכה (לאחר שהמצרי הרביץ ליהודי) ולכן משה לא רצה להכות בהם ונתן את התפקיד/השליחות הזו לאהרון.


כמה מוסר השכל יש לנו ללמוד כאן מהפרשה.

באם כלפי דומם כך יש לנהוג בכבוד ובאי כפיות טובה, כמה תודה יש לנו לומר למי שאנו למדים ממנו ומשכילים ממנו במהלך החיים.

לא סתם במדינות רבות הכבוד שמקבל/ת מורה בחינוך הוא כה גבוה עד כדי שהתלמידים מחוייבים לקום כאשר המורה נכנסת לכיתה.


לא סתם בטירונות לימדו אותנו לקבל את המפקד בהכרזה "לקבלת המפקד... תעבור לדום וכו'" ולא סתם את הקצין מקבלים בהצדעה- תפקידם להוביל אותנו בקרב ועלינו לסמוך עליהם ועל שיקול דעתם בקרב בטח ובטח בשלב האימונים שיכשירו אותנו לקרב.


אין אלו אקטים של לימוד משמעת בלבד, אלא של הענקת ערכים והכרת הטוב כלפי מי שמלמד אותנו ואמור לדאוג לנו.


נשאלת השאלה מדוע ה' פתח במכה הראשונה במצרים במכת הדם?


כל מהות המכות נועדו לשבור את מצרים ולבסוף לצאת ממצרים לטובת מתן תורה והכניסה לארץ ישראל- הארץ המובטחת.

מצרים מסמלים את המיצרים והגבולות שלנו, שאנו נוטים לשים על עצמנו ולהאמין שהם הגבולות שלנו באמת.

בא ה' ונותן לנו מוסר וחומר למחשבה, מי היאור מסמלים את הקרירות את העדר ההתלהבות לעומת זאת, הדם, מסמל חמימות, התלהבות ולהט ולכן הלימוד מכך הוא: באם אתה רוצה לצאת מהמיצרים והגבולות של עצמך, דבר ראשון תכניס לעצמך התלהבות וחום ולהט, הם יגרמו לך לצאת מהמיצרים של עצמך.

משמעות הקרירות היא שהדברים לא באמת מענינים אותנו.

אנחנו יכולים לשבת בתוך קהילה/עם וכו' להיות חלק, אבל מעולם לא נתמוך בפועל ונחזק- זו הקרירות!

הדם, מסמל את המעשה, הלהט והתשוקה שבוערת בנו לעשות, לצאת מההגבלות, להצליח וכו'.

כאשר פועלים רק משכל קר, אזי הלב לא תופס מקום ולא פעם זה מאוד בעייתי.

יחד עם זאת היאור חזר לבסוף למים הקרים וזה גם מצבו הקבוע, כלומר יש צורך גם בקרירות ובשליטת השכל על הלב למרות שיש ציווי "רחמא ליבא בעיי" (ה' חפץ בלב שלך) למרות כל זאת יש יתרון גם לשכל.


(ההסבר פשוט, כדרכה של החסידות לחבר את כל ההפכים והסתירות בצורה של "צריך להבין" במקום לומר מיד "יש מחלוקות", החסידות סולדת מהמחלוקת ויחד עם זאת לא מתפשרת על דרך האמת וכשיש לזעוק אותה היא זועקת אותה ראשונה).

במצב התחלתי כאשר אנו נמצאים ברמות הנמוכות של העבדות המודרנית הן במצב הגשמי בטח ובטח במצב הרוחני ע"מ לצאת ולשבור את המייצר והגבול, יש קודם להחדיר בתוכנו התלהבות ולהט.

לאחר שכבר הצלחנו לצאת מהמיצר שלנו, ע"י ההתלהבות, יש לדאוג ללמוד את הדברים בשכל קר של הבנה עמוקה ככל שניתן ואז שוב לא לשכוח שלבסוף את המעשה של הלימוד יש לבצע בלהט ובהתלהבות שכן אנו מצווים בכל יום יום לראות את עצמינו כאילו היום יצאנו ממצרים וכל שכן לזכור את כל הניסים במצרים.


כך גם במסחר,


חלקנו נמצאים תחת "אחיזת העיניים" שמכרו לנו ואנו כבר נמצאים בעבדות משועבדת לשכר הלימוד ששילמנו, (וכי נזרוק את זה לפח?) הרי השקענו במירוץ העכברים הזה של המצב, והוספנו לעצמנו עוד לחץ כלכלי (שהיא העבדות המודרנית) של לגמור את החודש, המצב הזה פשוט גורם לנו לא להקשיב כאשר בא חבר או אדם שמציע לנו משהו אחר, טוב יותר, אמיתי יותר.

אין לנו כבר את הזמן והפנאי, להקשיב למשהו אמיתי והכי קל להכניס בדברים האמיתיים ספק, לומר לעצמנו, באם אני לא הצלחתי או משהו אחר לא הצליח, אין סיכוי שמשהו יצליח או מצליח ברמה אחרת משלנו. 

כאן הקרירות והאטימות של הלב נכנסת חזק למוחנו וכאשר במצב של "עבדות מודרנית" אין התלהבות- אנחנו בבעיה רצינית, כי נמשיך לשתות מאותה באר של מים עכורים, רק כי שילמנו עליה כבר כסף.

וכי זה יעלה על הדעת?- להמשיך לשתות ממים עכורים, רק כי שילמנו?

לפעמים אין זה קשור לדעת, אלא לקרירות והאטימות בה אנו נמצאים!


באם איבדנו את ההתלהבות ללמוד ולהתקדם ונכנסה בנו הקרירות ומקרה כזה או אחר של אי הצלחה בגין ברוקר שעקץ אותנו או עוד קורס (ולא הכשרה מלשון להכשיר) שלא תרמה לנו משהו אמיתי וכבר נכנסנו למעגל ההגבלות והתלונות על עצמנו ועל מצבנו, באם לא נכניס דם ולהט והתלהבות זה לא יקרה!

אנחנו נמשיך להתלונן בהתחלה, נמשיך להפסיד ככל הנראה, ועם חלוף הזמן גם נעזוב את התחום ויותר מזה כבר נתחיל לספר לכל העולם שבתחום המסחר לא ניתן להרוויח כסף, רק כי נכנסנו לקרירות של היאור, של השקר של היאור ושל פרעה (באשר הוא, כפי שהסברנו בשבוע שעבר), רק כאשר נמצא את הדבר האמיתי ונבוא אליו נקיים, ללא הקרירות הקודמת שחיווינו, נבוא עם התלהבות ולהט ללמוד דברים חדשים ונשאיר את הראש פתוח לדברים חדשים רק אז נתחיל לצאת מהחושך והמיצרים אליהם הכנסנו את עצמנו.

לאחר שחזר לנו הצבע ללחיים וההתלהבות נמצאת, נוכל לחזור לשכל הקר, ללמוד כהוגן שיטות מסחר חדשות וגם להקשות בשאלות למידה, וזה מתבקש אפילו וטוב שכך, אבל מרגע שהפנמנו את הדברים, אנו חייבים לחזור להתלהבות במסחר, להשקיע, להבין שמסחר זה עסק לכל דבר ומקצוע לכל דבר ועסק ללא התלהבות ומקצוע שעוסקים בו ללא התלהבות סופו ידוע מראש... אז חבל מראש.


בנימה אישית וטיפ לחיים

מי שאוהב את המסחר וחי מסחר ורוצה להצליח במסחר שישאר במסחר,

מי שבא למסחר רק בשביל להרוויח עוד כמה גרושים ואין לו חיות ואין לו התלהבות ואינו מוכן לשבת ולהשקיע כמה שעות בשבוע לצורך ההצלחה שלו וחושב שיבוא ויקטוף פירות ללא השקעה, עדיף לו, כבר כיום, לעזוב את התחום, חבל על הכסף שלו, יש עוד אפיקים לכסף שעובד ללא זמן השקעה בשוטף.


אני מעדיף (וכך הפנמתי, לאורך כל הקריירה שלי), לעסוק רק במה שאני מתלהב ממנו, מהעשייה, מהאתגר וכו' ברגע ש"הקסם" פג- כבר לא הייתי שם, לא משנה מה הסיבות לכך- פשוט לא הייתי שם!

בעיני לעסוק במשהו ללא חיות זה כמו לחיות ללא נשמה שתלהיב אותך.


מי יתן וכל חיינו ילוו בלהט ובתשוקה ובהתלהבות בכל מעשי ידינו וכל מעשינו ידינו יתברכו בהצלחה מופלגה ונראה ברכה במעשי ידנו מעתה ועד עולם.


שבת שלום ומבורך.