וזאת הברכה


וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה ושמחת תורה.

בשמחת תורה, נקרא את פרשת "וזאת הברכה" ונחגוג את החג הכי שמח בשנה, שמחת תורה.

חג שבו יוצאים מכל הגדרים וההגבלות שלנו ופוצחים בריקודים יחד כל עם ישראל סביב ספרי תורה סגורים כולל גם ועד ששמחים (בצאת החג, בערב) עם ספרי התורה מחוץ לבתי הכנסת ומביאים את הקודש לרחוב ולכל יהודי ויהודייה, כי שמחה אמיתית פורצת גדר, גם את גדרות הקדושה ולכן יוצאים עם הספרים לרחובות.


ונשאלות מס' שאלות:

1. מילא תלמיד חכם שמסיים את לימוד כל התורה שאז מובנת השמחה שלו, אבל מה יש למי שלא קרא את כל התורה או רק חלקים ממנה לשמוח בשמחה זו?

2. אם כבר שמחים בסיום התורה, מדוע רוקדים עם ספרים סגורים ולא עם ספרים פתוחים שיעידו על מה למדנו ויביאו "הוכחה" לשמחתנו?


עוד ענין שחל בשמחת תורה (חג שני) הוא ענין השינוי בתפילה.

עד יום זה אמרנו "מוריד הטל", עכשיו עוברים בתפילה ל"משיב הרוח ומוריד הגשם"

אומנם זה מתבקש ע"פ עונות השנה, אבל מדוע השינוי חל דווקא בשמחת תורה?


עוד ענין שקשה הוא שמיני עצרת (שיותר ננהג בקהילות בחו"ל), על יום זה אומר המדרש:

משל למלך שעשה סעודה לבניו ושמח איתם שבעה ימים, ואז ביום האחרון אמר להם "קשה עליי פרידתכם" ומבקש שיתעכבו עוד יום ויחגגו יחד יום נוסף.

ונשאלת השאלה,

מה יעזור עוד יום של ה"יחד" הרי שלמחרת שוב יהיה הקושי שבפרידה?


ולסיום נזכיר את מסורת ישראל שבסיום כל ספר ובטח הספר האחרון, דברים, שחותם את כל התורה כולה נעמדים ומכריזים :

"חזק חזק ונתחזק" והקשרה לכל הנ"ל.


נתחיל לענות על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

1. ההלכה אומרת, כשילד קטן מתחיל ללמוד תורה, דבר ראשון מלמדים אותו : "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", פסוק מתוך פרשת "וזאת הברכה".

זה נשמע פסוק פשוט, אך הוא מכיל בעומקו את כל התורה כולה, כי בעצם כל מה שכל תלמיד חכם אי פעם כתב או חידש בתורה בעצם נמסר למשה כבר בסיני (בדומה למשל על גרעין/זרע שמרוכז בתוכו הכל כולל הפרי, אלא שלוקח זמן עד שהכל נפתח ומתפתח אבל כל כח הצמיחה והפרי נמצא כבר בגרעין/הזרע)

ולילד קטן, קשה מאוד, אם בכלל, להכיל עומק כזה של דברים ואף על פי כן זה הדבר הראשון שמלמדים ילד.

בעצם כבר מגיל ילדות מעבירים לילד מסר שהתורה אינה קשורה רק עם חוכמה, השכלה או התעמקות בתורה, אלא התורה היא חלק ממנו ו"מורשה" מאבות אבותיו, שקיבלו אותה כחוכמה אלוקית שהיא למעלה מכל ענין של חוכמה והשכלה וכו'.

ולכן לכל יהדי יש חלק בתורה, כחלק מהירושה והמורשה והמסורת שלנו כיהודים ולכן היות שכך אזי בסיומה של התורה, יש לכולנו חלק בה (כל שכן כאשר לכל שורש נשמה שלנו יש אות בתורה כחלק מסה"כ האותיות בתורה ולכן בין אם נרצה ובין אם לא, הרי שיש לנו חלק בה ובסיומה).


2. אז מדוע רוקדים עם ספר סגור? – בדיוק בגלל הדברים הנ"ל היות והתורה לא קשורה רק עם חוכמה והשכלה בה, אלא שהיא חוכמה אלוקית, אזי אין חלוקה בין רב חשוב, צדיק וכו' לבין אדם פשוט מישראל שאפילו אינו יודע לקרוא בשפת הקודש, כל אות בתורה וכל עמוד, וכל פרשה ובטח כל התורה כולה שייכת לכל אחד ואחד מאיתנו בלי קשר למצבנו הרוחני ולכן רוקדים עם ספר סגור להדגיש את אי ההבדל בחלק שלנו בתורה ודווקא השמחה עם הספר תורה הסגור, כשאנו רוקדים ברגליים ושמחים היא זו שמבטאת את מהותה האמיתית של התורה- חוכמה אלוקית שניתנה דווקא לנו ב"מורשה" ועל כך אנו שמחים ורוקדים.


מדוע אומרים דווקא בשמחת תורה "משיב הרוח ומוריד הגשם"?

בשמחת תורה אנו מסיימים את כל חגי תשרי, החג הרוחני ביותר בשנה היהודית.

ועוברים ממצב של רוחניות מלאה בחודש "עמוס" רוחניות ומיד עוברים לחודש חשוון שבו אין חגים בכלל ועוברים מ"חודש קודש" ל"חודש חול" מחגים (המדרש מספר לנו שהחודש הזה נשאר ללא חגים כי דווקא בו יבנה בית המקדש השלישי ע"י משיח צדקנו ולכן נשאר פנוי לא חגים)

בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" בעצם אנו, בפנימיות, מברכים את הגשמיות, את הפרנסה בשפע ואת הבריאות, הרווחה והאושר בכל המצטרך לכל אחד ואחת מאיתנו.

אחרי ש"השבנו את הרוח" בתשרי, הגיע הזמן להוריד את הרוחניות של חודש תשרי ל"גשמיות" בחודש חשוון ואחריו לכל השנה כולה, לטובה ולברכה לכל עם ישראל באשר הם ולכן ההמשך הוא "ומוריד (את) הגשם (יות)" – "לתרגם" את הרוחניות לגשמיות ממשית למטה לעולם שלנו (או כמו שנוהגים לכתוב בספרי מנטליות או ספרים העוסקים בתת מודע, ההמרה של העולם הרוחני שבנינו בתת מודע לעולם הפיסי או אם תרצו בגרסה אחרת, הורדת הרעיון/החלום לביצוע מעשי מתוכנן ומאורגן).


ולשאלה האחרונה שלנו, מדוע יש צורך בעוד יום כי "קשה עליי פרדתכם" שנאמר על שמיני עצרת, מה יום זה יהיה שונה מיום שלמחרת שגם בו נפרדים הבנים מהמלך (ע"פ המשל)?

המענה הוא דווקא בדגש על דיוק המילים.


כתוב שהמלך אומר: "קשה עליי פרידתכם"- (דגש על פרידתכם הפרידה שלכם, לא כתוב פרדתנו- פרידה בנינו) המלך מבקש להישאר עוד יום יחד דווקא כיום חול, כי כל זמן שהיינו סביב הקודש בחגים, אז מהות החג ושמחת תורה סביב מהותה קל לה לחבר בנינו ולהדגיש את אחדותנו, אבל דווקא כאשר אנו חוזרים לחול, לעבודה, לטרדות הפרנסה, ולמיקח ולממכר, למשא ומתן שצריך להיות ע"פ תורה ומצוות ללא "עבודה בעיניים", ללא רמייה, של האחד לשני, אז צריך את כח האחדות שתאיר לנו את הדרך הנכונה והדרך של אהבת ישראל ואהבת חינם ולכן הקב"ה אומר לנו שקשה לו עם הפירוד בנינו, שיגיע לאחר הקודש, אבל באם נשאר יחד, עוד יום, ביום שהוא מייצג גם את ימי החול, אז נקבל כח להמשיך את כח האחדות והאהבה שקיבלנו כל משך החגים גם לימי החול שלאחר חודש תשרי, לחול עצמו, לשאר חודשי השנה.


שתהיה לכולנו שנה פורייה, שנת פרנסה מעולה מתוך אהבת אמת ואהבת חינם ובעיקר מתוך אחדות של עשייה משותפת יחד כל עם ישראל עד ליום הגדול, יום הגאולה האמיתית והשלימה שאז כתוב: "כולם ידעו אותי" ולא יהיו יותר ספקות וכולנו נראה בעיניים עד כמה אנו חלק בלתי נפרד מהבורא שיצר אותנו בצלמו ובדמותו ובעיקר מתוכו ממש, מהפנימיות הכי עמוקה שלו ולכן לכל אחד מאיתנו יש את הכח ליצור עולמות משלו ולהגשים אותם ולפרוץ את הגבולות של עצמו רק שצריך פשוט להאמין בזה עד הסוף ולתכנן את חיינו בהתאם בצורה מאורגנת ובדרך חיובית, בשמחה, בשלווה ללא שום תחושות שליליות באשר הן (שאותם היה כבר צריך להשליך בתפילת ה"תשליך" בראש השנה).


וכל זה קשור עם ובעיקר עם ההכרזה "חזק חזק ונתחזק"

חזק וישר כח על עמלנו כל השנה

חזק על עמלנו במהלך החודש הרוחני, חודש תשרי

ושנתחזק יחד באחדות חזקה ומשולשת (חזק חזק ונחזק) שיש בה גם את כח החזקה (מס' 3) וההתמדה באחדות הזו שהיא הכח והטריגר של כל הדברים הגשמיים שאנו מייחלים לעצמנו לכל השנה כולה.


ובנימה אישית,

צאו לרקוד ולשמוח בשמחת התורה ובשמחת המורשה שלנו ובשמחת כל עם ישראל שמתאחדים סביב הדבר הכי קדוש לנו, ללא פוליטיקה וללא מחנות או מחנאות בלי ימין או שמאל או מרכז, פשוט רק בגלל שאנו יהודים, בנים לקב"ה ושהתורה האלוקית נתנה דווקא לנו.


חג שמח


נ.ב.

אני חושב שהפעם לא צריך הרבה בשביל להבין עד כמה הדברים קשורים לכל אחד ואחת מאיתנו לגבי החיים שלנו בכלל ולגבי תחום המסחר בפרט.


אסיים ברמיזה הקשורה עם הדברים לעיל.

מטרתנו להביא את המורשה שלנו במסחר לכל אחד ואחת כאן.

את מורשת הידע, מורשת האמינות והמקצועיות, את מורשת יכולת הניתוח המלאה, את מורשת השמחה במסחר והאהבה לתחום, את מורשת הקהילה הנפלאה שבנינו שבה יש אחדות אחת ועזרה ותמיכה שאין כמוה בארץ (עדות מתלמידים לאחר שעברו אלינו ממקומות שונים), מורשת ההליכה במסלול שיש בו הכל מרגע הכניסה הכל: עבודה מנטלית, מנטורינג אישי (ובהמשך כבר מתפתח דבר נוסף שאנו כבר עמלים עליו והוקם צוות חדש עבורו), הכשרה להיות ברמה של אנלסיט , ניתוח טכני ע"פ "חוק הכלים השלובים" שלנו ועד לרמת הכנת סקירות עומק יום יומיות

כולל תרחישים, עבור הקהילה שלנו.

מטרתנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו ולגרום לכם להיות שותפים וחלק בפריצה הענקית הזו שאנו מובילים בארץ בתחום לאחר עוולות של שנים רבות.