פסח


פסח

בואו ניקח את מהות החג לכיוון המנטליות.


יש בפסח מספר מוטיבים חזקים שכדאי ללמוד אותם.


1. מדוע מנקים ושורפים את החמץ בפסח (השנה, בגלל המצב, מספיק לשפוך עליו אקנומיקה ולפסול אותו לאכילה ומשם לפח) ועוברים לאכילת חמץ?


2. איזה ילד מהארבעה ילדים בהגדה נמצא במצב הכי קשה?


3. מדוע ההגדה פותחת בהזמנה לכל מי שרק רוצה לבוא ולסעוד ולשמוע את האגדה?


4. מה עיקר המצווה בחג הפסח: ההגדה/הארוחה/ ה- 4 כוסות/אכילת המצה/האפיקומן?


מענה:


1. החמץ מסמל את גבהות הלב- את הגאווה - כי החמץ תופח, הלחם גבוה, תפוח באוויר. החמץ מסמל את הרע שאותו צריך לנער מאיתנו, לעומת המצה שהיא דחוסה ואין בה גובה- המצה מסמלת את הענווה והשגת הדברים בדרך של קושי ועבודה קשה.


היהדות מסמלת לנו שבפסח זה זמן לחשבון נפש, זמן לנער את הגאווה מאיתנו ולזרוק החוצה את הרע, לנער אותו ולחשוף אותו ולהיזהר מהרע בכל רגע נתון בפסח ולכן חמץ כל שהוא לא בטל בפסח עצמו, לעומת חוקיות הכשרות שלפני הפסח, שבה החמץ בטל בשישים (כלומר באם יש כמות קטנה ולעומתה יש כמות פי 60 יותר גדולה, החמץ בטל, אבל לא בתוך החג כאמור) כלומר הגאווה והרע בפסח אסורים לגמרי.

דווקא הענווה והצניעות הם אלו שאמורים להוביל אותנו, בסוף ימי הספירה, שמתחילים למחרת הפסח, עד לחג מתן תורה- שבועות.


גם במסחר זה כך- אם אתה בא תעב בצע וגבה לב שלא מוכן לשמוע וללמוד וחושב שאתה המבין ואתה זה שיודע הכל- הסוף מר!, דווקא אלו שבאים פשוטים, עם קבלת מרות ורצון לעבוד בתוך קהילה ולהישמע למוביל האמיתי שלה - יזכו להינות מהעבודה הקשה, בדרך של אכילת המצה עד להצלחה המיוחלת.


2. ישנם 4 ילדים בהגדה (חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול) והילד שנמצא במצב הכי קשה הוא דווקא הילד שלא נמצא בכלל סביב השולחן, זה שנמצא עם עצמו בחיפושים, בטיולים, בחיפוש עצמי- הרבי הורה לנו שדווקא לילדים הללו יש להביא להם את הפסח עד עליהם ומכאן כל הסעודות סדר פסח הענקיות שחב"ד עושים בכל העולם.


גם במסחר זה כך- ניתן לומר אני מצליח במסחר/אני בקהילה נהדרת וטוב לי, אבל באם לא נביא את "סיפור ההצלחה" לבחוץ, לסוחרים שעדיין מפסידים ומאשימים את עצמם, שלא בצדק, כי מכרו להם "סיפורי הצלחה בגרוש" של "מנטורים", אז בעצם אנחנו מתעלמים מהחבר/ה שבחוץ- אסור לנו לדאוג רק לעצמנו!!!


3. פסח זה זמן של "ביחד", זמן של "קהילה גדולה", זמן של תרומה ועזרה לחלש, זמן בו כל יהודי חייב לחוש כמלך ולכן יושבים על כריות ומסבים בשתיית היין כמו שהיו שותים בעבר המלכים.

בשביל זה חובה עלינו לפתוח את הדלתות ולהזמין את כולם לאכול ולשתות ולשמוע את ההגדה כולה.


גם במסחר זה כך- כח הקהילה והעזרה לשני להצליח יחד כמשפחה אחת- זה כח ענק, זה גם תורם בחזרה לכל אחד... תתרום את חלקך, אל תחכה שיעשו זאת עבורך או לפניך, משם אתה תראה עד כמה היה שווה להיות חלוץ, כי הסיפוק שתקבל מזה הוא ענק ואליך יצטרפו כל מי שהוזמן ל"סעודה" והנה לנו קהילה פורייה, איכותית, תומכת ומקצועית.


4. עיקר המצווה בפסח היא דווקא ההגדה!!

לספר לילדים כמה שיותר סיפורים על יציאת מצרים ומה קרה שם, כפי שהסיפור מופיע לכל אורך ההגדה.

רובנו, גם אני בעברי, היינו "מריצים" את הקריאה ע"מ להגיע לאוכל- כאילו שזה העיקר, אך העיקר באמת זו ההגדה - האמירה לילדים והסיפורים לילדים על יציאת מצריים- כפי שנאמר "והגדת לבניך" מכאן המילה "הגדה".


גם במסחר זה כך. לא תספר ל"ילדים" שלך, לקהילה שלך על ההישגים שלך, תלמיד שלא ידווח על ההישגים שלו לקהילה, למנטור שלו או לא יעלה תוצאות עסקאות שלו, מתוך "הגדה" של ממש, גרף חתום מתוכנת מסחר, אזי הוא לא יצליח במסחר!- דווקא זה שמספר, מדבר על הקשיים שלו, לא חושש לספר על ההפסדים כמו גם על ההצלחות שלו, אבל אחד כזה שלא יזכור את הקשיים של "התקופה במצריים" הקשה, לא ידע מה זו הצלחה לאורך זמן, כי החמץ יחזור לליבו מחדש ויהפוך לגבה לב ושוב יבואו ההפסדים..


לסיכום:

להיות סוחר מצליח צריך לחיות את חג הפסח כל השנה!

1. להרגיש כמו מצה- עניו ולא גבה לב.

2. לא להיות מחוץ לקהילת מסחר ואם אתה כבר נמצא בקהילה טובה- לספר עליה ולהביא אותה עד לסוחר החבר שלא נמצא בה.

3. חובה להיות בקהילה איכותית שידעו גם להפוך אותך למצה ולא לתת לך לתפוח כמו חמץ עם סתם אוויר- תחפש לתפוח לאחר שהפכת למצה בחשבון מסחר- זו תהיה המתנה של הפיכת עצמך למצה.

4. ספר לקהילה על ההפסדים שלך כמו על ההצלחות שלך- ההגדה לקהילה- היא זו שתשפר אותך...


בהצלחה ולחג חירות אמיתי, שמח וכשר.