שמיני


שמיני



פרשתנו השבוע היא פרשת "שמיני".

הפרשה מספרת על מעלת בני אהרון, נדב ואביהוא, שעשו מעשה שהביא אותם לכלות הנפש, בגלל הקירבה שרצו לחוש לאלוקות ולהגיע למדרגה כל כך גבוהה (אך אסורה ע"פ היהדות, כי יהודי אמור לרצות להתחבר לאלוקות אבל כל זאת כאן בארץ בעולם שלנו – כי בשביל זה נשלחנו לעולם הזה) ומשם הפרשה עוברת לאיסור של אכילת שרצים ורמשים.

ונשאלת השאלה מדוע התורה קישרה בין שני סיפורים/נושאים כל כך רחוקים זה מזה? (סמיכות פרשות ונושאים בתורה היא תמיד מכוונת!!!)

נחדד מעט את השאלה..

נדב ואביהוא היו בדרגה רוחנית מאוד מאוד גבוהה (למרות שטעו בגישה לבסוף) ואדם שאוכל שרצים ורמשים עומד בדרגה רוחנית מאוד נמוכה, אז מדוע התורה בחרה לחבר בין הפרשות הללו?

התורה בעצם נותנת לנו הכוונה ומסר, כי לפעמים נראה לנו שרק אנשים ברמה רוחנית נמוכה או כאלו שאינם "העיפרון המחודד בקלמר", צריכים קבלת עול ומרות ומי שנמצא בדרגה גבוהה מאוד רוחנית או מעמדית אינו צריך קבלת עול.


התורה באה לומר לנו שגם אדם שהגיע לדרגות גבוהות מאוד בחייו חייב לשמור על קבלת העול והמשמעת בחייו.

ודווקא זה שנמצא ברמות הכי גבוהות יכול להתדרדר מהרמה הגבוהה לרמה ירודה של אכילת שרצים ורמשים כפי שאומרים חז"ל: "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" (מהר גבוה לבור עמוק מאוד).


עוד נושא בפרשה:

התורה מספרת לנו ששבעה ימים הקימו ופרקו את המשכן כל פעם מחדש, אבל רק ביום השמיני, דווקא כאשר משה רבנו נכנס למשכן ירדה האש מהשמיים, שזה היה הסימן שהשכינה נמצאת במשכן.

המספר 7 בתורה מסמל את מסגרות הטבע (ולכן העולם נברא ב- 7 ימים)

המספר 8 מסמל את העל טבעי, מעל לטבע.

בסיפור הזה התורה מלמדת אותנו להבין שזה נכון שיהודי מוגבל לחוקי הטבע, אבל באהבה לזולת, השקעה, התמדה ובעיקר אהבה לעיסוק שלך, יהודי יכול להגיע להישגים שהם ממש מעל לטבע ואין להרים גבה על הישג כזה של יהודי שהשקיע, התמיד, עזר ותמך באחרים ובעיקר יש לו אהבה לעיסוק שלו.

הפרשה גם מוסרת לנו ציווי מיוחד ומענין:

"התקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני".

המילה קדוש משמעה נבדל, מיוחד.


הרמב"ם (רבי משה בן מימון) בספר ההלכות שלו (היד החזקה) קובע:

ש"עמי הארץ אינן נאמנין על הטהרות, לפי שאינן בקיאים בדקדוקי טהרות וטומאות". (בעבר היו עולים לירושלים לרגל במועדים והיו אוכלים את חלקי הקורבנות בטהרה כלומר כאשר האדם אינו נטמא למת או לשרצים וכו')

אבל אותו רמב"ם בהלכה אחרת פוסק מעט הפוך ונראה כלא מובן:

בכל ימי השנה אכן לא סומכים על טהרת עמי הארץ כי אינם בקיאים בפרטים,

אך בתקופת החגים (מועדים/רגלים) שכל בני ישראל עלו למקדש אז לעמי הארץ יש דין אחר ע"פ הרמב"ם: "טומאת עמי הארץ ברגל – כטהרה היא חשובה, שכל ישראל חברים הם ברגלים... מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל", אך לאחר הרגל, הרמב"ם ממשיך ואומר: "משעבר הרגל- חוזרין לטומאתם".

ונשאלת השאלה הפשוטה: 

באם היו טמאים קודם מה יעזור הרגל (החג) ואם הטומאה הופקעה מהם בגלל הרגל מדוע היא חוזרת לאחר החג?


ההסבר נעוץ בשני מקורות בתלמוד.

בתלמוד הירושלמי (זה שנכתב בארץ) הסיבה היא: ירושלים עצמה היא "עיר שחוברה לה יחדיו" זו עיר שמחברת אנשים והם הופכים לאחראים עקב החברים (תלמידי חכמים) ולכן אדם פשוט יקפיד על כל דבר קטן ויעשה הכל בצורה פרטנית ע"פ כל כללי ההלכה כשהוא ליד תלמידי החכמים.

ע"פ התלמוד הבבלי (זה שנכתב בבבל, בגלות) הסיבה נעוצה בעצם האיסוף של כמות רבה של יהודים במקום אחד שנמצאים באחדות אחת לצורך מטרת החג והיא זו שגורמת ומטהרת את כולם, גם באם אינם טהורים באמת ולכן משנגמר החג הם חוזרים לטומאה שלהם.

כלומר ע"פ הירושלמי, העיר היא הסיבה שגורמת לחיבור בין האנשים ואינם מציאות נפרדת האחד מהשני וע"פ הבבלי הסיבה היא החיבור והאחדות בין האנשים עצמם שגורמת לביטול הטומאה.


כלומר התורה מוסרת לנו מסר מדהים: 

כוחנו באחדותנו ובמילא הדברים הטמאים והמצריכים תיקון ביום יום- נדחים!


איך כל זה קשור אלינו ליום יום ולמסחר?

כולנו נופלים בחטא היוהרה כשאנו מתקדמים בסולם הדרגות, בסולם ההתקדמות בדרגות הניהול וכו'- אנו כבר חושבים שאסור לנו להקפיד על הכללים והמשמעת שהם אלו שקידמו אותנו עד למצב הקיים ואז מאי הקפדה עליהם מתחיל דרדור מאוד גדול למטה.


גם במסחר זה כך- התקדמנו יפה מאוד בלימוד ובתוצאות המסחר ואז חשים שזהו ניתן לזלזל, ניתן לפרוק עול במשמעת ובכללי ההכשרה ומיד מוצאים את עצמנו מדרדרים את התיק באופן "נפלא".

כל אחד מאיתנו בכל תחום עיסוקו חייב להשקיע, להתמיד, ללמוד ובעיקר לתרום מהידע שלו לאחרים ולתמוך בהם. עצם ההתעסקות עם האחר היא זו שתגרום לך לחידוד עצמי ולהמשיך ולשלוט בכל הידע שלך, כך כמובן גם במסחר.

תשקיע, תתמיד, תעניק מהידע שלך, בעיקר תאהב את מה שאתה עושה- וההצלחה שתגיע היא מעל לטבע בכלל ולא תצטרך שנים על גבי שנים של לימוד להגיע לתוצאות שלאחרים לקח שנים רבות.


והדבר האחרון, האחדות.

לכולנו יש "פגמים" אישיים לתקן, חולשות כאלו ואחרות, בחלק מהדברים אנו חזקים ובחלק מעט פחות, אין אדם מושלם! ורק בכח האחדות והחתירה למצויינות בקהילה שמדברת באחדות של שפה אחת ושל כללים אחידים ובעיקר מחוברים באהבה מקצועית ומעבר לזה, אזי יהיו גם "החכמים" שבזכותם הקהילה תתרומם לרמות גבוהות מאוד כי הם יחברו את כולם וה"חכמים" ירוויחו את כח הקהילה והאחדות שבה.


כלומר מצד אחד עצם העבודה בקהילה (כמות אנשים)  מחוברת למטרה אחת ומצד שני עצם המקום עצמו שמחבר- הקהילה! ומצד שלישי הכח של האחדות שכל אחד חזק בו ועוזר לשני שהוא חלש בנקודה מסויימת והחבר עוזר לך היכן שאתה חלש ומחזק אותך בנקודה בה אתה חלש אזי כל הפגמים והחסרונות לאט לאט נעלמים.


הלוואי שנאהב את מה שאנו עושים ונעשה זאת תמיד מתוך משמעת עצמית ואחראית האחד לשני בלי קשר לכמה אנו טובים כרגע, וכל זאת בקהילה מחוברת, מאוחדת וחדורה במטרה אחת - להצליח במסחר!!!


שבת שלום לכולם