להיות סוחר דינמי או סוחר שצמוד רק לכללים?


זו אחת השאלות שמעסיקות לא מעט סוחרים כולל וותיקים.

האם להיות סוחר שצמוד לכללים ולא זז מהן כחוט השערה או להיות סוחר שיודע ל"זרום" עם הלך הרוח במניה ולהביא משהו יצירתי בכל פעם במסחר שלו?


האם שזו שאלה שהעסיקה אותי לא מעט שנים, איזו עצה לתת לסוחרים שלומדים אצלנו?

מצד אחד, יש תלמידים שאם תיתן להם דרור הם יפלו ב"דרור" הזה בכל פעם שיגיע משהו חדש ויאבדו דווקא שם לא מעט רווחים שצברו בשיטות ה"מהודקות" ומצד שני בהוראה חדה ונוקשה אתה מאבד את החדווה וכל המהות של להיות "סוחר" אמיתי.

מה עושים? שמירה על הרווחים או "כיבוש המהות של הסוחר" בכל צד שלא אבחר אני סותר את האני מאמין שלי כסוחר אישית וכמנטור שבסה"כ מקפיד על כללי עבודה אך לא פעם נוהג בדינמיות מחשבתית.

קל לומר לכולם תהיה קצת מזה וקצת מזה או אל תוותר גם על זה וגם על זה, אבל אני תמיד מחפש סימוכין לדבריי, סימוכין מקצועיים או מהתורה.

לפתע קראתי את השיחה הזו של הרבי וזה מיד סידר לי את קו המחשבה.

אז כיצד לומדים מיעקב ועשיו טרם לידתם איזה סוחר להיות בדיוק?

האגדה מספרת לנו שעוד בזמן ששני האחים יעקב ועשיו היו בבטן אימם , רבקה, הם רצו שני דברים שונים.

כאשר רבקה עברה ליד בית מדרש יעקב רצה לצאת החוצה ובעט, אך כאשר היא עברה ליד בית עבודה זרה עשיו בעט ורצה לצאת החוצה.

המקרא מספר לנו זאת בקצרה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה", אך חז"ל מוסיפים משפט נוסף שמעט משנה את כל ההבנה הפשוטה שסופרה קודם הם אומרים שהשניים רבו סביב "נחלת שני העולמות".

מהנאמר קודם ברור שיעקב רצה את העולם הבא ועשיו את התענוגות של העולם הזה, אך כאן הוסיפו חז"ל, כאמור, שהבנים רבו על הנחלה בשני העולמות אז כיצד זה מסתדר?

עוד שאלה שמתחייבת מהסיפור, הרי מדובר בשני בניו של יצחק שהיה קדוש כל כולו, אז כיצד יתכן שכבר בבטן, עוד לפני שהתינוק נולד ווגדל ובוחר לו את דרכו לטוב או לרע כבר עשיו רצה משהו לא טוב כביכול, מכאן, לכאורה, שהנטייה שלח עשיו, לעצמה, לא הייתה דבר רע, אלא דרך שונה ומיוחדת לעבוד את ה'.

הרמב"ם כותב כך:

ישנם שני סוגי טיפוסים האחד "החסיד המעולה" והשני "הכובש את יצרו". 

הראשון תמיד שואף לטוב ביותר ורוצה להתקדם בטוב ואילו השני נמשך לרע, אבל גדולתו היא בכך שהוא כובש את יצרו ומונע מעצמו לעשות את הרע "איזהו גיבור?- הכובש את יצרו" שזו אגב דרגה גבוהה יותר מה"חסיד המעולה".

יעקב הוא "איש תם יושב אוהלים" לומד ומשקיע ועובד ע"פ הכללים כפי שמצופה לנהוג על פיהם.

עשיו לעומתו הוא "איש יודע צייד"- הוא חייב ללהט, חייב לנצל הזדמנויות ולצוד ברגע את מה שנקרא בדרכו ולא ישאר רעב.

עכשיו מובן מודע שניהם רבו איש על נחלת אחיו כי בשניהם יש מהות חזקה וטובה, אך השאלה איזה מהות רצויה או היא העיקרית?

היות ואלו שני בניו של יצחק שגם היה איש של כללים נוקשים וממנו יצאו שני דרכים שונות של עבודת ה' משמע שיש לעסוק בשניהם.

מצד אחד ללמוד ולעבוד ע"פ כל הכללים לאחר שלמדתם אותם לעומק ומצד שני להיות אחד שיודע "לצוד" לנצל כל הזדמנות לעשות טוב ומצוות "חטוף ואוכל" (בנוגע למצוות כמובן).

החסידות קובעת שיש להיות יהודי שמצד אחד מכיר ועובד ע"פ כל הכללים ומצד שני יודע לצאת לשדה, החוצה לצייד, להשפיע על העולם, לעשות "מטעמים" מהעולם, לחוש את האחר ואת ה"בחוץ" ולפעול דווקא שם תוך ניצול ההזדמנויות בצורה שהיא ע"פ כללי התורה ולא רק שיש לעשות זאת ע"פ הכללים אלא שיש לעשות זאת לאחר שלמדת את כל הכללים ואתה שולט בהם.

וזו עצתי לכולם, כן להיות דינמיים, כן לחרוג מהכללים הנוקשים מפעם לפעם, אך עשו זאת לאחר שאתם שולטים בכללים, לאחר שאתם יודעים שהייתם "איש תם יושב אוהלים" למדתם כל פרט ופרט טכני ופונד' ואתם גם שולטים במנטליות "כובש את יצרו" רק אח"כ כאשר באה הזדמנות שמסקטור שזה לא הסקטור שלנו שאנו עובדים עליו בקבוע בשיטות הקבועות שלנו אך טכנית הוא מתאים לכל השיטות שלנו אז ורק אז נצלו הזדמנות והיו דינמיים, היו "איש יודע ציד" (הדגש על "יודע" הוא יודעי ושולט בציד, מבין שזה ציד, הזדמנות חד פעמית ולא דרך רגילה שלו) אז ניתן לנצל את ההזדמנות ולחזור מיד לתלם.


זה מה שהופך אותנו לסוחרים אולטימטיביים- שיודעים לנצל כל הזדמנות ומצד שני ברוב הזמן עובדים והולכים בתלם, בשביל הכללים והידע.

חייב לומר שזה לא תהליך קצר להיות "איש יודע ציד" ויותר מזה להיות איש יודע ציד שיודע שיש לחזור למוטב מיד לאחר ניצול ההזדמנות ושההצלחה מההזדמנות לא הוכחת אצלו להרגל ולבריחה משיטות העבודה הרגילות והמוכחות כי אז הוא הופך להיות סוחר בדמות "עשיו" עם תוצאות עגומות, חייב לשמור ולהיות כמו יעקב שהראש שליט על הלב והכללים הם מעל להכל וכמו יעקב לדעת לצאת מדי פעם החוצה למסע ומיד לחזור לדרך אביו לדרך הכללים הנוקשים והטובים.

בהצלחה.