מה למדים מהתורה לחיים?

משל ללמידה על החיים מהתורה:

מדוע פעמים דברים נוקבים נתפסים כ"ביקורת על האחר" או "הורדת האחר" במקום לנקוט במילים נחמדות ועדינות יותר?

התורה פעם אחת כותבת לנו:

"הבהמה אשר איננה טהורה"

ובפעם אחרת:

"הבהמה הטמאה"

התורה הרי אינה מאריכה במילים סתם ("אשר איננה..." תגיד טמאה) ומצד שני התורה גם לא נוקטת במילים קשות ופוגעות (טמאה)-

אז למה ההבדל?

מסביר הרבי,

כאשר משהו טמא, ע"פ ההלכה, חובה לומר זאת בקול רם וברור- טמא!!!

גם במחיר הוקעת "האחר", להזהיר את כולם בין הטהור לטמא, שלא יכשלו.

אך כאשר מדובר בסיפור/לימוד כללי, בזה ניתן להאריך ולא לנקוט ב"הורדת האחר".

שבוע מסחר מוצלח!