משל ללמידה על החיים מהתורה:
מדוע פעמים דברים נוקבים נתפסים כ"ביקורת על האחר" או "הורדת האחר" במקום לנקוט במילים נחמדות ועדינות יותר?
התורה פעם אחת כותבת לנו:
"הבהמה אשר איננה טהורה"
ובפעם אחרת:
"הבהמה הטמאה"
התורה הרי אינה מאריכה במילים סתם ("אשר איננה..." תגיד טמאה) ומצד שני התורה גם לא נוקטת במילים קשות ופוגעות (טמאה)-
אז למה ההבדל?
מסביר הרבי,
כאשר משהו טמא, ע"פ ההלכה, חובה לומר זאת בקול רם וברור- טמא!!!
גם במחיר הוקעת "האחר", להזהיר את כולם בין הטהור לטמא, שלא יכשלו.
אך כאשר מדובר בסיפור/לימוד כללי, בזה ניתן להאריך ולא לנקוט ב"הורדת האחר".
שבוע מסחר מוצלח!