צמיחה דווקא מתוך הקושי.


ישנם מס' סוגי תגובה של האדם כהתייחסות לקשיים בחיים.


ישנם כאלו שעם הקושי הם מיד יתמרמרו ויגיעו למחוזות נמוכים בנפשם ועד למצוקה נפשית שתגזול מהם כל מחשבה על התמודדות עם הקושי.


ישנם כאלו שמיד ילחמו בקושי וינסו לצאת ממנו לגמרי כאילו שהוא כלל לא קיים.

מתוך אלו יהיו יהיו את אלו שיצליחו מיד לצאת מהקושי ויש כאלה שילחמו בכל כוחם מיד, יבזבזו המון כח וממון וכשלא יצליחו ירימו ידיים.

ישנם כאלו שיקחו את הקושי בפרופורציות ויתרגלו אליו וישלימו איתו וילמדו לחיות בצילו באופן יום יומי.


מהי הדרך הנכונה לעבוד מול הקושי/האתגר?

כידוע לקוראים כאן, אני רעיונותיי אני שואב לרוב מתוך עולם התורה והחסידות של חב"ד מתוך תורתו של הרבי.

וכך הרבי מסביר באחד משיחותיו על יוסף הצדיק.

כאשר יוסף מביא את בניו לאביו, יעקב שמבקש לברכם, אז יוסף שם את בכורו, מנשה, לצד יד ימינו של יעקב ואת אפריים לצד יד שמאלו של אביו, אך יעקב משכל את ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפריים ויד שמאל על ראש מנשה וכשיוסף מנסה "לסדר" את ידיו של יעקב, יעקב מונע זאת ממנו ועונה ליוסף: "ידעתי בני ידעתי, גם הוא (מנשה) יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו".

מסביר הרבי שאצל צדיקים אין טעויות, לא יעקב טעה ולא יוסף טעה למרות שיעקב עשה את מה שעשה וענה כפי שענה.

ובכל זאת נשאלת השאלה היתכן ששניהם צודקים?

עונה הרבי שאין כאן צודק או לא צודק אלא גישה שונה לחיים מנקודת מבט שונה של כל אחד מהם. 

ההסבר ניתן מתוך שמות הילדים כפי שנתן להם אותם יוסף.

מנשה נקרא על שם: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי - שם שמבטא את הצער של יוסף והקושי שנכנס לחייו לאחר שהיה במקום הכי חיי שלו והטבעי שלו ליד אביו.

אפרים נקרא על שם: "כי הפרני אלוקים בארץ עוניי"- הפעולה ההפוכה למנשה,הפריה והודיה על התועלת שצמחה ליוסף דווקא ע"י הגלות וקושי הריחוק מיעקב אביו.

בעיני יוסף הקושי והחיים בצל הקושי הם המהות, הקושי והזיכרון של הטוב מבית אביו גרם לו לצלוח את הקשיים בגלות מאביו וזו עבורו המהות- התמודדות יום יומית עם הקושי וההצלחה בצילה.

יעקב לעומת זאת רואה באפריים את העיקר כגישה לחיים (תזכרו שגם יעקב אבינו עבר לא מעט קשיים בחייו:" בריחה וחשש מעשיו אחיו שרצה להורגו והתמודדות יום יומית מול חמו, לבן, שהיה נוכל גדול וכל חייו ניסה לרמות את יעקב דווקא שם אצל לבן, יעקב פרח והרחיב את משפחתו ושמר עליהם מכל משמר)

יעקב רואה בקושי את הצמיחה, הוא רואה את האור שניכר דווקא מתוך החושך ויותר מזה כיצד הוא הופך את החושך עצמו לאור.

הרבי מביא למסקנה שאנו, בהתמודדות היום יומית שלנו, בתקופה חשוכה זו צריכים לשלב את שני הגישות.

מצד אחד לחוש ולזעוק על הגלות, הקושי וכל הזמן יש לעבוד על מנת לצאת מהקושי והגלות הפנימית שלנו.

ומצד שני, לרגע לא לשכוח, שדווקא בגלות הזו, הפנימית, טמונה תכליתה של הגאולה, ההצלחה, דווקא בזמן החושך יש לאסוף את כל כוחות הנפש, את הקושי להפוך לצבירת הניסיון והשיריון שיש לפתח להתמודד את הקושי הבא, כי הקושי הנוכחי רק מכין אותנו לקשיים הבאים ומהם נוכל לקפוץ ולא רק להתקדם עקב בצד אגודל, אלא ממש לרוץ ולדלג מעל הקשיים הבאים כי אנו כבר למודי ניסיון וידע מהקשיים הקודמים שחיסנו אותנו הם בדעת והן ברוח.

במילים אחרות, כשאנו נמצאים בקושי, באתגר אישי שהגענו אליו, אל לנו לחפש מיד להיאבק בו ולהיות שרוי בצער באם לא הצלחנו לצאת ממנו מיד, עלינו דווקא לעצור לרגע ולהביו מה אנו לוקחים מהמצב ומהסיטואציה בה אנו נמצאים כרגע בחיינו, לעשות חושבים איך דווקא בתוך המצב אנו מתעלים על עצמנו ולוקחים את האתגר הזה והופכים אותו לאור הכי גדול בחיינו ואת הניסיון לנס (בתוך המילה ניסיון יש את המילה נס- מלשון דגל- דגל מתנוסס למעלה) להפוך את המצב לדגל שעולה מעלה וגם מתנוסס מעלה בשמחה גדולה שהיא זו שגורמת לבסוף לפריצת הגדר, לפריצת גדר הקושי בחיים דווקא ע"י הקושי ודווקא ע"י קבלת המצב בשמחה שתביא את קבלת המצב לאור שיגרום לבסוף להאיר את עצמך ואת כל הסביבה כולה להצלחה הכי גדולה שלך בחיים.

במילים פשוטות לכל סוחר/משקיע בשוק ההון- ההפסד וה"נפילה" עם עוד קורס/מנטור היא המקום והקושי שלך?- הפוך אותה לאור, תבין מיד שזו הדרך המיוחדת שדווקא אתה צריך לעבור במסלול להצלחה, תשאב את כל הלא טוב שבקורס שאתה נמצא בו ותחליט עם עצמך לפעם הבאה שעל דברים אלו אתה לא חוזר לעולם ולפעם הבאה אתה כבר גם תדע בדיוק איזה שאלות לשאול ומה לחפש בדיוק בהכשרה הבאה שלך עד להצלחה ללא גבולות "כי הפני אלוקים בבית עוניי" דווקא בבית העוני אני חייב לצמוח ולהצליח.


בהצלחה.